עניין עץ הדעת ועץ החיים

שאלה
אם תוכל להסביר לי במילים פשוטות את ענין עץ החיים ועץ הדעת, ומה היה חטאו של אדם הראשון אני ישמח.

תשובה
שלום וברכה לשואל היקר
חטא עץ הדעת כחטא שהשפעתו על כל האנושות, ועל כל הדורות אינו ניתן ל'כימות' במשפטים בודדים, או בתובנה אחת, ובהסבר אחד, יש כאן עניין החובק את כל החיים ואת כל העולם, אך בכל אופן אנסה לגעת בשורש העניין, ובנקודה שממנה לדעתי משתלשלים שאר ההסברים וההבנות בעניין.
 
אקדים, איני בא להתעסק כאן בנידון הידוע באיזה רובד היה החטא, האם כפשוטו ממש שהיו שני עצים בגן עדן, או כפי שהבין הרמב"ם במו"נ (א,ב) שאי"ז אלא משל לשני דרכים שיש לכל אדם, או כאלו שהבינו שמדובר על תהליך היסטורי בתחילת הבריאה המשתרע על פני דורות רבים, בהם הכריע העולם אם ללכת בדרך הדעת או בדרך החיים. אני איני עוסק אלא במה המשמעות של עץ החיים מול המשמעות של עץ הדעת, באיזה מישור ובאיזה רובד שזה היה, שהרי באמת השאלה באיזה רובד היה הסיפור, הוא השאלה השולית ביותר בעניין.
 
הסיפור פותח בכך שה' ברא במקום הנעים (המעודן) ביותר גן נפלא, ובו שם את האדם שהיה אמור להיות שם ולעבוד בכדי לקיים את הגן שהוא מקום מושבו יחד עם האלהים, וכאשר חטא גורש מהגן והתקלל באורחות חייו ובאיכותם, נגזרה עליו מיתה אין לו חיבור נאות עם אשתו, צריך הוא לטרוח מאוד בעד הפקת הנאה ומחיה מן העולם.
אפשר לסכם נקודה זו שהמסגרת של הסיפור הוא שהיה יכול להיות לאדם חיים נפלאים-, והוא קלקלם במו ידיו, והרחיק עצמו ממקום האלהים.
 
לפני שניגש לבאר מה הוא 'חיים' מול 'דעת טוב ורע', שבהם ככל שנפרש אי"ז אלא תאוריה, כדאי שניגש לראות את הצורה שאכן החל האדם לחטוא בחטא הדעת, הנחש אומר לאשה שהאיסור שאסר עליהם אלהים לאכול מעץ הדעת הוא לרעתם 'כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע', לאור דברי שכנוע אלו היינו מצפים מהאשה לאכול מהעץ בכדי לזכות בחכמה, אך לא כך אנו רואים, 'ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותיקח מפריו ותאכל', אנו רואים שיש כאן שלושה דברים שמדברים אליה, א. כי טוב העץ למאכל, ב. וכי תאוה הוא לעינים, ג. ונחמד העץ להשכיל. סדר התעוררות התאוה לאכילת פרי עץ הדעת מגיע מלמטה למעלה, מהטעם, ומשם למראה, ורק משם לשכל.
 
יתכן שמכאן נוכל גם לקבוע את אופיה של 'דעת טוב ורע', זו צורה שבה מתחבר האדם למציאות דרך רגשותיו החיצוניים יותר, ואינו חווה את עיקר התוכן שלהם רק בצורה משנית, זו צורה שבה רגשות האדם מבחינים קודם בדבר החיצוני ומושך את הלב ורק אח"כ מבחינים הם אף בתוכן הפנימי הבא בעקבתיו.
 
'עץ הדעת טוב ורע'- מהותו, שהאדם חווה את ערכי הטוב והרוע דרך תחושותיו, ולא דרך האמת העומדת מאחוריהם.
מנגד 'עץ החיים' הוא הצורה שבה חווה האדם את העולם הנפלא ו הוא נמצא דרך העקרונות והאמיתות, הצורה שהוא חווה את רגשותיו ואת חוויותיו אינם דרך תחושותיו הוא, אלא דרך החיים הפנימיים, דרך החיים שנפח ה' באפו [יושם לב, לכך שבתיאור הבריאה שבפ"א אין מוזכר הנשמת חיים שנפח ה' באדם רק מוזכר בסתמיות 'ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו', ואילו רק כאן בפרשת גן עדן וחטא הדעת, מוזכר הצורה שהוא ברא אותו 'עפר מן האדמה ויפח אפיו נשמת חיים' האדם מורכב מהניגודיות בין האדמה לבין נשמח חייו המגיעים מאת האלוה, וכאשר מיד אח"כ כתוב לנו 'עץ החיים' מובן שמדובר על החיים שהפרשה עסקה בהם מקודם, הם החיים הנפוחים באדם מאת ה'], ובצורה זו מכריע את הכרעותיו.
 
ההבדל בין שני צורות חיים אלו, בין חיים דרך פנימיות חיי האדם הקשורים לה' לבין חיים דרך תחושות ותשוקות האדם החיצוניות, משפיע על כל חיי האדם, אם הוא בדרך זו או בדרך זו.
את ההשפעה הראשונה אנו רואים כאשר האדם וחוה התביישו בערוותם, מה שלא היה קודם לכן, וסיבת הדבר משום שאם האדם חווה את תאוותיו כבאות מעומק נפו ואינו הולך אחר הגירוי החיצוני הבא מעץ הדעת, אין לו במה להתבייש. אך אם האדם חווה את זה בעיקר דרך תחושותיו החיצוניות, ונוצר פער בין האמת והטוב לבין יצריו ודחפיו המובילים אותו, אז אכן הוא ראוי להתבייש בהם.
 
חטא האדם היה כאשר ביכר את העולם החיצוני המגרה והחולף של חייו, על פני העולם האמיתי הפנימי והנצחי.
חטא זה העצים אצל האדם את הבחירה, היות ועתה בכל דבר שהוא רואה הוא חש בתוכו את הצדדים האמיתיים יחד עם הצדדים החיצוניים, בשונה ממה שהיה קודם לכן שנשמת החיים שנפח בו ה' כבר הייתה בתוכו, וחוויית העולם החיצוני על כל גירוייו ויצריו הייתה מחוצה לו. [עד כדי שמצאנו ברמב"ם הלכות תשובה (ה,א) שתלה את כל ענין הבחירה בחטא הדעת, וכ"כ הנפה"ח (ח"א פ"ו) בשפה קבלית יותר].
 
אף שחטא הדעת כבר נעשה ו'בגדול' אפשר לומר שאנו כבר בתוכו, בכל אופן כל ענייני התורה מתקיימים אצל כל אחד 'בקטן', ובפרט בנושא הזה שמשמעות הרמב"ם במו"נ (א,ב) שהוא נושא אישי לכל אדם, ודאי צריכים אנו לקחת מזה את הלקח לחיים שלנו, כאשר בא לאדם ניסיון איך להתנהג, כאשר הצד המרומם שבו מושך למעלה ויצריו דוחפים למטה, אז בא הנחש ומנסה לצייר את הצד המרומם 'הדתי', כאילו הוא בא לעשות משהו מהאדם, כאילו הוא צר עין בחירות האדם, אך כאשר האדם מטה את אזנו לקו הנחש הפנימי, חייו נהרסים ואינו מוצא הנאה מהעולם אלא בקושי ובצער, אינו מרגיש מחובר עוד למקור חייו הפנימיים, לה', החיבור אם האשה לא חלק, אולי הוא מרוויח את ה'ברוגז' עם הנחש... עד הנסיון הבא בתחפושת הבאה...
 
נ.ב. בנושא זה הארכתי בקונטרס '
חיים ודעת', ושם הורחבו הדברים לנושאים רבים של השפעת החטא, ושל מציאות עץ החיים ועץ הדעת בעולמנו אנו בגלולים וגילויים שונים.
 
בכבוד רב
יחיאל מאיר

>>