מסילת ישרים

שאלה
המס"י מציג בפ"א את תכלית בריאת האדם לקבל שכר בעוה"ב. ידועים דברי המדרש שאיוה לו הקב"ה דירה בתחתונים, וכן יש הרבה חזלים שהתכלית היא גילוי כבוד שמיים בבריאה. ולכאורה אלו שני דרכים.
עו"ק מדוע המס"י לא מזכיר שה'' בחר בנו מכל העמים. ולא את עניין השתייכות היחיד לכלל ישראל. זהו דבר מתמיה בעיניי.
וראיתי פעם מאמר שעושה מחלוקת בין בעל התניא למס"י האם התכלית בבריאה היא כך או כך.
אשמח ואודה על תשובה בהירה במהרה.

תשובה
שלום וברכה לשואל הנכבד
בפשטות שאלת שני שאלות, אמנם שאלת חכם חצי תשובה וכשמעיינים בעומק הדברים יתכן למצוא קשר בין שאני השאלות.
שאלה א: האם ניתן לגשר בין שני הדעות על תכלית בריאת העולם, להיטיב לברואיו, ולגלות את כבודו.
שאלה ב: למה לא מוזכר במס"י את העניין של עם ישראל ושתכלית הבריאה היא בכדי שעם ישראל יבוא על תכליתו.
ונתחיל מהשאלה הראשונה, הנך שואל מה הקשר בין שני הדעות, ואילו אני איני מבין היאך ניתן לחלק ביניהם.
הרי ה' הוא הטוב המוחלט, וממילא גילוי מציאות למען כבודו, היינו הטבה, א"כ ברור ששני הדעות הם ענין אחד.
אמנם בכל אופן יש חילוק בין שני הדעות, האם מטרת הבריאה היא למען ה' או למען האדם, וכמובן שאי אפשר לומר שזה למען ה', שהרי זה סותר את עצמו שאם רוצה לגלות את עצמו, וכל מציאות ה' היא הטבה, אין לך רעה גדולה מלהשתמש בזולת ובחייו למען טובתך, ואם נאמר שהוא למען האדם גם לא יתכן שהרי האדם עדיין לא נברא, והיאך שייך שהתכלית תהיה בדבר שעדיין בעצם איננו.
אמנם ההגדרה המדוייקת היא כפי שכתב רמח"ל שסיבת הבריאה היא 'מטבע הטוב להיטיב',  וזה אכן משהו אמצעי בין שני הדעות הללו, והיינו שהמטרה היא לא כביכול תכנית שעשה את זה למען זה, או את זה למען זה, אלא יש כאן מציאות של התגלות ומימוש עצמי, וכפי שהאדם רוצה לגלות את עצמו ותכונותיו ולהוציאם מן הכח אל הפועל, כן הוא אצל הקב"ה, ובו שורש הדברים. מימוש עצמי זה מוגדר בשני הדעות הנ"ל, להיטיב, ולגלות את כבודו.
את שורש רצון זה של מימוש עצמי, אין בכוחנו להשיג וכביכול הוא חוק טבע אצלנו כשם שהמים זורמים והאש שורפת והרע מזיק, וכל מציאות ממשת את עצמה, כן אף הטוב מיטיב, וה' מתגלה. [וידוע לשון המדרש 'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה לתחתונים', וידוע בשם הגר"ז שעל תאוה אין שאלות, וזה עומק כוונתו].
עניין זה של איחוד בין שני מטרות אלו, כגנוזים בתוך הרצון הסתום של 'לצאת מן הכח אל הפועל', מצאנו באר"י ז"ל בתחילת העץ חיים, בתחילת שער הכללים כתב האר"י 'כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו יתברך'. הרי שכתב ענין זה להיטיב ושל גילוי כבודו, כאשר המאחד בין שניהם הוא שהעולם יהיה מרכבה לשכינה.
ולגבי שאלתך השניה, בפשטות ההסבר הוא שהרמח"ל בא להסביר אף מה התכלית של האדם עצמו בזה שעם ישראל יהיה מתוקן, מה תועלתו האישית בזה, ועל זה עונה שזה בשביל העוה"ב. אך אין קשר מוכרח בין שאלה זו לשאלת תכלית הבריאה, היות ותכלית הבריאה היינו התכלית של ה' למה הוא ברא את העולם, והמס"י בפ"א הנושא הוא למה האדם קשור לכל זה, ומה התכלית מצידו.
אמנם אכן יתכן שכשם שהרמח"ל לגבי תכלית הבריאה מתמקד בעיקר ב'להיטיב' והיינו בתכלית מצד המקבלים, כן אף כאן מתמקד בתכלית מצד האדם, ולא מצד התכנית של הקב'ה בעולם שהיה את עם ישראל גוי קדוש בארץ.
וכתבתי בזה עוד בעניין זהבתחילת קונטרס
חיים ודעת בתחילת פרק א
בברכה 
ובתקוה שהדברים מובנים דיים
יחיאל מאיר

>>